החלטה בתיק ת"א 1839-09

התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף, אשר לפי טענתו נגרמו לו ביום 16.6.08 במהלך עבודתו במפעל הנתבעת 1.

לטענת התובע בכתב התביעה, באותו יום היה עליו להרים מספר רב של ארונות ברזל ולנוכח עומס העבודה אותו יום, חש בסמוך ליום העבודה כאבים עזים בגבו וחולשה ורעד ברגליו.

התובע טוען, כי האירועים האמורים מהווים תאונה ובגינה הגיש תביעה נזיקית נגד המעסיק וחברת הביטוח המבטחת את המעסיק.

לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת של מומחים רפואיים, מינה בית המשפט מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ד"ר נסים אוחנה. המומחה בדק את התובע במרפאתו ביום 18.5.11 והגיש חוות דעתו ביום 20.6.11.

בחוות דעת המומחה צוין, כי התובע סובל מנכות בשיעור 80% בגין קוודריפלגיה בינונית, כאשר מחצית נכות זו יש לייחס לפריצת דיסק בעמוד שדרה גבי, ומחצית לפריצת דיסק בעמוד שדרה צווארי. כמו כן, לעמדת המומחה, התובע סובל גם מנכות בשיעור 10% בגין מגבלה בעמוד שדרה גבי. בנוסף לכך, התובע סובל גם מנכות בשיעור 15% בגין מגבלה שהינה בין קלה לבינונית בתנועת עמוד שדרה צווארי. מגבלה זו, אינה קשורה לתאונה.

המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו, כי לעמדתו נכותו של התובע הקשורה לתאונה הינה לעניין מחלת הדיסק הגבי ועומדת על 46%. ההחמרה במצבו של התובע, בעקבות התאונה, מוערכת בשליש מנכותו בתחום זה, ועל כן עומדת על 15%.

לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הגישו הנתבעות בקשה ובה הודיעו כי התחוור להן, שהתובע פנה בתביעה למל"ל בגין אירוע התאונה ובהליך המקביל, אשר התנהל בבית הדין לעבודה, מונה מומחה מטעם בית הדין, ד"ר א. ברוסקין.

עוד הסתבר, כי המומחה מטעם בית הדין, הגיש חוות דעת רפואית לפיה סבור שאין קשר סיבתי בין נכותו של התובע לבין התאונה.

הנתבעות טוענות, כי התובע הסתיר את חוות דעת המומחה שניתנה באותו הליך.

עוד טוענות הנתבעות, כי לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה בהליך המקביל, ניתן  ביום 13.11.11 פסק הדין של בית הדין לעבודה, אשר בו נקבע כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה הרפואי ובהמשך לכך נקבע, כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין מצבו של התובע.

הנתבעות טוענות, כי חוות דעתו של ד"ר ברוסקין ופסק הדין שניתן מהווים השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ו/או מעשה בי-דין בין הצדדים בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין האירוע הנטען כתאונה לבין מצבו הרפואי של התובע.

התובע דוחה בתגובתו את טענות הנתבעות לגבי הסתרת חוות דעתו של ד"ר ברוסקין.

לעניין קיומו של מעשה בי-דין טוען התובע, כי לא התקיימו התנאים לכך במקרה זה.

כמו כן, התובע טוען בתגובתו, כי בכל מקרה, בהליך בבית הדין לעבודה, לא הוכרעה טענתו לפיה תנאי העבודה גרמו להחמרה במחלתו. חוות דעת ד"ר ברוסקין ובהמשך לכך פסק דינו של בית הדין לעבודה התייחסו לשאלת פגיעתו בגין אירוע חד פעמי.

חוות דעתו של ד"ר ברוסקין הוגשה עוד ביום 9.2.11. כלומר, במועד בו הועבר החומר הרפואי על ידי הצדדים למומחה מטעם בית המשפט כבר הוגשה חוות הדעת, ולפיכך אכן היה ראוי כי התובע יודיע על כך, הואיל ומדובר בנתון רפואי רלבנטי לבירור ההליך. בהקשר זה יצוין, כי אין מדובר בתביעה לפי חוק הפלת"ד אשר במסגרתה ממילא לא ניתן להציג למומחה מטעם בית המשפט חוות דעת רפואית. בתיק זה, ניתנה לצדדים הרשות להגיש לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט גם חוות דעת רפואיות, ואילו היתה מועברת חוות דעתו של ד"ר ברוסקין לעיונו של המומחה קודם למתן חוות דעתו, אפשר והמפורט בה היה מהווה שיקול נוסף, אותו היה מביא בחשבון, בעת מתן חוות דעתו, ובכל מקרה, היה בידיו להתייחס גם אליה.

עם זאת, מחדלו האמור של התובע אינו יכול להביא לנקיטה בסנקציה גורפת, דוגמת המבוקש על ידי הנתבעות. בבוא העת, שעה שבית המשפט ישקול את המחלוקות בתחום הרפואי, ויבחן את חוות דעת המומחים שהוגשו לתיק בית המשפט, ניתן יהיה לתת את הדעת גם למפורט לעיל, ביחס לעמדה הרפואית המשתקפת מחוות-דעתו של ד"ר ברוסקין.

בהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה ניתן כאמור פסק דין. בפסק הדין אימץ בית הדין את קביעותיו של המומחה הרפואי אשר מונה מטעמו, ד"ר ברוסקין, אשר קבע  כי: " אינני רואה קשר סיבתי בין מצבו המורכב של התובע בעמוד השדרה הצווארי , הגבי והמותני, לבין אירוע חד פעמי של הרמת משא כבד בתאריך 16.6.08".

בית הדין קבע בפסק דינו כדלקמן:

"לאור האמור לעיל, לאחר שעיינתי בחוות (הדעת) הרפואית ובחנתי את טענות הצדדים, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר ברוסקין והנני קובעת, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע למצבו הרפואי משכך, דין תביעתו להידחות".